מחקרים מגלים מדוע עד 14% ממשתמשי עטי ההרזיה אינם יורדים במשקל
שבירת הפטנט של semaglutide במרץ עוררה תקוות לתרופות להשמנה במחירים סבירים יותר. אבל מחקרים מראים מציאות לא נוחה: בין 9% ל-14% מהמטופלים אינם מסוגלים לרדת במשקל כצפוי בחודשים הראשונים לטיפול בעטים הניתנים להזרקה אלו. השונות תלויה בתרופה ובמינון המשמש.
במחקר STEP 1, שפורסם ב-2021 ב-The New England Journal of Medicine, 14% מהמשתתפים שטופלו בסמגלוטיד לא ירדו אפילו 5% ממשקל גופם. ב-Surmount-1, עם tirzepatide, השיעור היה 9.1% בקרב אלו שקיבלו 15 מ”ג. מינונים נמוכים יותר רשמו 11.1% ו-14.9% אי תגובה.
גורמים ביולוגיים מסבירים את אי השוויון בתוצאות
התגובה לתרופה תלויה במספר גורמים. לחולים עם סוכרת מסוג 2 יש לרוב תוצאות ירידה במשקל גרועות יותר, אולי בגלל תנגודת אינסולין גדולה יותר. מחקר משנת 2024 שפורסם ב-Diabetologia בדק 4,467 מבוגרים עם סוכרת ומצא שרק 14% הצליחו לשפר בו זמנית את בקרת הגלוקוז שלהם ולהוריד 5% ממשקלם.
משקל התחלתי, גיל, משך סוכרת ותפקוד כליות משפיעים אף הם על התוצאות. ככל שמשקל גופו של המטופל גדול יותר, כך חשיפת הגוף לתרופה נמוכה יותר, כפי שחשף מחקר משנת 2021 ב-Cell Reports Medicine. זה עוזר להסביר מדוע אנשים כבדים יותר לפעמים לא מגיבים לטיפול כצפוי.
האופן שבו הגוף סופג, מפיץ ומטבול את התרופה משתנה בין אנשים. האנדוקרינולוג פאולו רוזנבאום, מבית החולים איינשטיין ישראליטה, קובע: “כל אדם מגיב אחרת לתרופות. ניתן לומר של-5% עד 10% מהמטופלים אין תגובה טובה לטיפול מסוג זה”.
מינון לא מספיק ותופעות לוואי מפחיתים את הדבקות
האסטרטגיה של הגדלת המינון בהדרגה משפרת את הסבילות, אך חולים רבים מוותרים על התרופה בגלל תופעות לוואי. ניסוי משנת 2025 שפורסם ב-The Lancet הראה ש-7.2 מ”ג של סמגלוטייד עדיף על המינון הסטנדרטי של 2.4 מ”ג. ההפסד הממוצע היה 18.7% לעומת 15.6% לאחר 72 שבועות. לחולים שקיבלו את המינון הגבוה ביותר היה גם סיכוי גדול יותר להגיע להפסדים של 20% ו-25%.
אבל הגדלת המינון בהדרגה יוצרת יותר בחילות, הקאות ואי נוחות אחרות. “מטופלים רבים חווים יותר תופעות לוואי בתהליך זה ובסופו של דבר מוותרים על התרופה. במקרים אלו, ייתכן שיהיה צורך לחזור זמנית למינון הקודם או להתקדם לאט יותר”, מדווח רוזנבאום.
- בחילות והקאות (נפוץ יותר עם טירזפטיד)
- שלשולים ועצירות
- אי נוחות בבטן
- עייפות
הפסקת טיפול ללא השגחה רפואית פוגעת בתוצאות נוספות.
מרכיב גנטי סולל את הדרך לטיפולים מותאמים אישית
מחקר שפורסם לאחרונה ב-Nature, שכלל 27,885 אנשים המשתמשים בתרופות לירידה במשקל, זיהה וריאנט בגן הקולטן ל-GLP-1 הקשור ליעילות טיפול גבוהה יותר. המחקר מצא גם קשרים בין וריאנטים גנטיים וסיכון מוגבר לתופעות לוואי, במיוחד עם tirzepatide.
ממצאים אלו מצביעים על כך שהבדלים גנטיים משפיעים הן על היעילות והן על ההשפעות השליליות. זה משאיר מקום לגישות אישיות יותר בעתיד, מה שמאפשר לנו לחזות מי יגיב הכי טוב ולהתאים את הטיפול לפני תחילתו.
Leia Também
ג’ורג’ ראסל מבטיח את מעמד הפול במוקדמות הכאוטיות לגראנד פרי הפורמולה 1 האוסטרי
קרואטיה x גאנה: היכן לצפות בשידור חי, זמן והרכבים למשחק המונדיאל של היום
פנמה x אנגליה: היכן לצפות בשידור חי, זמן והרכבים למשחק המונדיאל של היום
תרופות במקביל מפריעות לתוצאות
השימוש בתרופות אחרות יכול לחסום או להפחית את פעולתם של עטים לירידה במשקל. הנחיות האגודה לאנדוקרינולוגיה ממליצות להעריך מחדש ובמידת האפשר להחליף תרופות המקדמות עלייה במשקל בחלופות ניטרליות או כאלו המסייעות בירידה במשקל.
בין אלה שעלולים לגרום לנזק ניתן למנות אינסולין, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות אנטי פסיכוטיות, נוגדי פרכוסים, גלוקוקורטיקואידים ואמצעי מניעה הניתנים להזרקה. סקירת תרופות אלו חיונית לפני ייחוס כישלון טיפול אך ורק לעט הירידה במשקל.
מה לעשות כשהטיפול לא עובד
כאשר המטופל אינו משיג את הירידה הצפויה במשקל, השלב הראשון הוא לבדוק האם התאמת המינון בוצעה בצורה נכונה והאם השימוש נמשך. לאחר מכן, על הרופאים להעריך גורמים התנהגותיים וקליניים: תזונה לא מספקת, צריכת אלכוהול מופרזת, שינה לקויה, מתח ומחלות נלוות.
יש גם את ההיבט הרגשי. לחלק מהחולים אין תגובה הורמונלית נורמלית לצריכת מזון. “כשאנחנו אוכלים, משתחררים הורמונים הקשורים לשובע ותיאבון מופחת. אבל לחלק מהמטופלים אין תגובה זו, והדחף לאכול עשוי להיות קשור יותר לגורמים רגשיים”, מסביר רוזנבאום.
לאחר סקירה רחבה זו, ניתן להתאים את האסטרטגיה על ידי חיזוק שינויים באורח החיים, חידוד המינון או שינוי התרופה. שמירה על ניטור תקופתי חיונית לשמירה על ירידה במשקל בטווח הארוך.
עלות-תועלת לוחצת על מדינות לאמץ קריטריונים נוקשים
תרופות כגון semaglutide ו- tirzepatide הן יקרות, מה שהופך את ניתוח העלות-תועלת קריטי עבור מערכות הבריאות. בבריטניה הומלץ על סמגלוטייד רק במקרים ספציפיים, עם תקופת שימוש מקסימלית של שנתיים ומעקב בשירות רב תחומי. בקנדה, ההחזר הציבורי תלוי כעת בקריטריונים קליניים ובאימוץ במקביל של תזונה ופעילות גופנית.
בברזיל, Conitec דחתה באוגוסט 2025 את הבקשה של נובו נורדיסק לשלב סמגלוטייד ולירגלוטיד ב-SUS, תוך ציון השפעה תקציבית גבוהה ואי ודאות לגבי עלות-תועלת. עם זאת, בשנת 2026, החברה הכריזה על תוכנית פיילוט המציעה את Wegovy ברשת הציבורית בריו גרנדה דו סול וריו דה ז’נרו.
לפי נובו נורדיסק, התוכנית שמה לה למטרה לייצר נתונים על ההשפעה הקלינית, החברתית והכלכלית על חולים עם השמנת יתר חמורה. עם זאת, רוזנבאום מזהיר: “הרחבת הנגישות במערכת הציבורית לא אמורה לשנות את שיעור החולים המגיבים או לא לטיפול. השונות הזו קיימת הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי”.
